היקף הנזק - אובדן הרווח

לצורך חישוב היקף הנזק של אובדן הרווח, הוגשו חוות דעת מומחים משני הצדדים. התובע הגיש שתי חוות דעת:

1. שמאי מקרקעין, שהעריך את התפוקה השנתית נטו ממערכת אחת של 50 קילו-וואט ל-20 שנה ב-107,583 ₪ לשנה (לא כולל מע"מ).
2. כלכלן ד"ר תמיר לוי, שהעריך את שווי הפרויקט ל-20 שנה ב-1,053,807 ₪ (לא כולל מע"מ).

הנתבעים הגישו חוות דעת של מהנדס, שהעריך את אובדן הרווח למערכת אחת ל-20 שנה ב-328,800 ₪.

בית המשפט קיבל במלואה את חוות הדעת מטעם ד"ר תמיר לוי:

" הוצאות מימון

1. המומחה השמאי מטעם התובע קבע כי עלות המימון לשנה היא בסך של 3,505 ₪ וזאת לפי חישוב של 2.1% שנתי למשך 10 שנים "לפי נתוני התובע".

לעומתו, המומחה הנוסף מטעם התובע, בתחום המימון, מציין בחוות דעתו כי הפרויקט מומן בעיקר באמצעות הון זר, ע"י הלוואה הנושאת ריבית של פריים בתוספת 0.5%, כשלפי לפי לוח הסילוקין ההלוואה נלקחה בחודש אוקטובר 2011, אז עמדה ריבית הפריים על 4.51% ולאחר מכן ירדה. ...

מנגד, המומחה מטעם הנתבעים קבע, כי שיעור הריבית על ההלוואה הוא 6% למשך 10 שנים, כאשר שיעור ההלוואה הוא 80% מעלות המערכת. בעדותו הסביר כי קבע שיעור זה משום שבשנת 2010 הריביות נעו בין 5.5% ל- 6% וכי ניתן לערוך חישוב גם עם הנתונים של ההלוואה שהתובע נטל בפועל (עמ' 66 שורה 30 עד עמ' 67 שורה 18 לפרוטוקול).

יש להעדיף את הנתון שנקבע על ידי המומחה מטעם התובע בתחום המימון, שכן זה התבסס על שיעור הריבית בהלוואה אותה נטל התובע בפועל (פריים + חצי אחוז) ולא על נתוני הריבית הכלליים שהיו נהוגים אז. ריבית הפריים במועד הרלוונטי, לפי עיקרון הצפיות - מועד זיכרון הדברים ונטילת ההלוואה, עמדה על 4.5%.

לפיכך, יחושבו הוצאות המימון לפי ריבית הלוואה של 5%  לשנה, כאשר מדובר בהלוואה בשיעור של 80% מעלויות ההקמה של הפרויקט (725,000 ₪), משמע הלוואה בסך של 580,000 ₪ למשך 10 שנים.

מכאן, שהוצאות המימון הן בסך של 290,000 ש"ח ובפריסה על פני אורך חיי הפרויקט (20 שנה) - 14,500 ₪ לשנה.

שיעור ההיוון

1. אחוז ריבית ההיוון לפיו יש לחשב את ערכם הנוכחי של נתוני ההכנסות וההוצאות של המערכת, אילו הייתה מוקמת, נכון ליום הקובע ולמשך 20 שנה, מהווה את עיקר הפער בין המומחים מטעם הצדדים: בעוד שהמומחה מטעם התובע, ד"ר תמיר לוי, קבע בחוות דעתו כי שיעור ההיוון הוא 2.45%, המומחה מטעם הנתבעים קבע כי שיעור ההיוון הוא 8%.

המומחים מטעם שני הצדדים מסכימים, כי שיעור ההיוון אמור לשקף את הסיכונים הקיימים באותו ענף: ככל שהסיכון בפרויקט נמוך יותר, כך גם מקדם ההיוון נמוך יותר (חוות דעת ד"ר לוי, עדות השמאי מטעם התובע בעמ' 21 שורה 35 לפרוטוקול, עדות המומחה מטעם הנתבעים בעמ' 67 שורה 1 לפרוטוקול). ודוק: אין מדובר בסיכון בשלב הפיתוח, היינו בטרם קבלת הרישיון להקמת המערכות, אלא בסיכון הקיים לאחר שהמערכת כבר הוקמה.

המומחה מטעם התובע, ד"ר תמיר לוי, ניתח בחוות דעתו את הסיכונים אותם לקח בחשבון לצורך כך ובכלל זה: העדר החשש שחברת החשמל לא תרכוש את החשמל שיפיק המיזם, הסיכון הנמוך ל"פשיטת רגל" של חברת החשמל, העובדה שהמערכת שהוקמה על הגג של ג'רבי מומנה בעיקר באמצעות הון זר והבנק לא דרש ערבויות, מה שמלמד שהבנק ראה את המיזם כבעל סיכון נמוך, העובדה שישראל היא מדינה בה השמש זורחת מספר ימים רב במהלך השנה, כך שהעלות השולית של הפקת החשמל היא 0. כל אלה הביאו את המומחה למסקנה כי "מדובר על פרויקט חסר סיכון או שהסיכון שלו שואף ל-0". בפועל, מחושב מקדם ההיוון (מחיר ההון) כממוצע משוקלל בין מחיר ההון העצמי ובין מחיר ההון הזר. בענייננו, כמפורט לעיל בפרק הוצאות המימון, חישב ד"ר לוי את מחיר ההון הזר לפי ההלוואה שנטל התובע בפועל (ריבית של 4.51% נכון לחודש אוקטובר 2011 ולאחר מכן עד למועד עריכת חוות הדעת ירידה בשיעורי הריבית) וכן העריך כי מחיר ההון העצמי שווה למחיר ההון הזר. בסיכומו של דבר, לפי חוות דעתו, שיעור ההיוון בו יש לחשב את התזרימים מן הפרויקט, הוא 2.45%. בעדותו בבית המשפט ציין כי התלבט בין שיעור זה לבין השיעור של 3% אשר "נקבע ע"י בית המשפט העליון, ומשמש בהרבה מאד תביעות" (עמ' 7 שורות 6-10 לפרוטוקול).

המומחה מטעם הנתבעים, מנגד, לא פירט כלל בחוות דעתו כיצד הגיע לשיעור ההיוון אותו קבע (8%). בעדותו בבית המשפט, משנתבקש להבהיר זאת, ציין כי נהוג בענף לחשב זאת לפי 1.5%-2% מעל לריבית ההלוואה, אותה קבע כ- 6% לשנה (עמ' 66 שורות 37-38 לפרוטוקול). כאמור, מצאתי כי אין לקבל את שיעור ריבית ההלוואה אותה קבע בחוות דעתו. בדומה למומחה מטעם התובע, גם לדידו הסיכון בשלבי ההתקנה והתפעול של המערכת הוא "נמוך, לא אפס אבל נמוך" (עמ' 6 לחוות הדעת). בעדותו ערך הבחנה בין שלב ההתקנה לשלב התפעול, כשלדבריו ההסתברות שהתובע לא היה מצליח לבנות את המערכת לאחר שכבר קיבל את הרישיון, היא "באמת מאד מאד נמוכה", אך בשלב התפעול "יש סיכון שבאחד הסבבים עם החיזבאללה טיל ינחת עליה, מה שקרה לא פעם, יש הסתברות שהפאנלים יפסיקו לעבוד, לפעמים זה קורה, יש הסתברויות שתפרוץ אש, יש הסתברויות בתפעול של מערכת לאורך 20 שנה. ההסתברות היא לא אפס" .... משנשאל האם הביטוח לא מאיין סיכונים אלה, לא הייתה בפיו תשובה שהניחה את הדעת ובסיכומו של דבר, הוא לא סתר את קביעתו של ד"ר לוי כי גם בשלב התפעול הסיכון הוא אכן נמוך עד מאד.

1. בהעמדת חוות הדעת זו מול זו ולאחר שמיעת העדויות, הגעתי לכלל מסקנה כי בכל הנוגע לקביעת שיעור ההיוון, יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר לוי. מדובר בכלכלן שזהו תחום מומחיותו, חוות דעתו מפרטת בצורה מקצועית ומנומקת כיצד חישב את שיעור ההיוון, כשהוא נסמך על מודלים המשמשים לחישוב אקטוארי של שיעורי היוון וקביעותיו אלה כולן לא נסתרו. בסיכומו של דבר ונוכח עדותו לפיה גם שיעור היוון של 3% אפשרי מבחינתו, יחושב ההיוון לפי שיעור זה.

...

1. התובע הוכיח כי הנתבעים הפרו את זיכרון הדברים ונהגו בחוסר תום לב.

בעת כריתת זיכרון הדברים, היה על הנתבעים לצפות שהפרתו על ידם תגרום לתובע נזק של אובדן רווחים בגין אי הקמת מערכת סולארית אחת על כל גג השייך לקבוצות שבראשן הם עומדים וזאת בהתאם להסדרת 2010 בלבד.

הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הפרת זיכרון הדברים על ידי הנתבעים לבין נזק זה.

לנתבעים אחריות אישית לתשלום הפיצויים לתובע. על כל אחד מהם לשאת בפיצוי הנוגע למערכת אחת שהייתה אמורה להיות מוקמת על גג קבוצתו.

התובע הוכיח כי נגרם לו אובדן רווח בסך של 595,599 ₪ בגין מערכת אחת, נכון למועד הקובע.

מהסכום האמור ינוכו 30% בגין הסיכון שהתובע לא היה מצליח להקים את המערכות, כך שבסה"כ זכאי התובע לפיצוי בסך של 416,919 ₪ מכל אחד מן הנתבעים בנפרד."