כמו כן – בית הדין מצא כי עובר לעבודתו אצל המעסיק התובע היה עמית בקרן פנסיה של חברת כלל. התובע הפסיק להיות מבוטח פעיל בקרן הפנסיה כלל לפני תחילת עבודתו בנתבעת 1. על פי תקנון כלל, הוא נחשב למבוטח חדש בעת חזרתו, וזאת בכפוף לעמידה בתנאים מסוימים. האחריות להצטרפותו לקרן ומילוי התנאים הללו מוטלת על המעסיק (נתבעת 1), ולא על חברת כלל.

מפסק הדין: " בהתאם לסעיף 41(א) לתקנון חברת כלל העוסק בפנסיית נכות, אדם יהיה זכאי לפנסיית נכות במידה ו "הוכר עמית פעיל על ידי רופא הקרן או על ידי הוועדה הרפואית של הקרן, יהיה זכאי לקבל פנסיית נכות, ובלבד שהעמית היה לנכה לפני הגיעו לגיל הזכאות במסלול בו בוטח". עוד קובע התקנון בסעיף ההגדרות כי נכה מלא הוא " נכה שלפחות 75% מכושרו לעבוד נפגעו מחמת מצב בריאותו וכתוצאה כך אינו מסוגל לעבוד בעבודתו, או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או ניסיונו, במשך תקופה של למעלה מ-90 ימים רצופים, והכל בכפוף להחלטת הוועדה הרפואית ו/או רופא הקרן".

מכאן וכפי שצוין לעיל, היות והתובע לא בוטח במועד, ואילו היה מבוטח היה נחשב לעמית פעיל במועד קרות התאונה, הרי שכעת עליו להוכיח כי רופא הקרן היה מכיר בו כ"נכה מלא", הגדרה שבאה לידי ביטוי בנכות תפקודתית."

מפסק הדין: " נקדים ונציין כבר עתה כי היה על הנתבעת 1 לבטח את התובע מיום העסקתו הראשון, כלומר מיום 15/5/16.

למסקנה זו ניתן להגיע על בסיס העובדה כי על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף המוסכים, כאשר צו זה שותק בעניין המועד ממנו יש לבצע הפקדות פנסיוניות ולמעשה נעדרת ממנו תקופת האכשרה הקבועה בצו הכללי (ראו סעיף 17 לצו ההרחבה בענף המוסכים). כך שלפי צו הענפי חלה חובת ביטוח מהיום הראשון לעבודה.

למעלה מן הצורך נציין כי גם אם נלך לפי צו ההרחבה הכללי במשק, נגיע לאותה המסקנה לעיל. שהרי סעיף 6ה לצו הרחבה הכללי במשק לביטוח פנסיוני (להלן - צו הרחבה פנסיוני) קובע כי:" ...העובד יהיה זכאי לביטוח הפנסיוני ולביצוע הפרשות על פי צו זה, כמפורט בסעיף ד' לעיל, מיד בתום 6 חודשים מתחילת העבודה (להלן- תקופת המתנה). עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות החל מהיום הראשון לעבודתו. ההפרשות יבוצעו לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת המס- המועד המוקדם מביניהם, רטרואקטיבית ליום תחילת עבודתו אצל המעסיק ולא תחול לגביו תקופת ההמתנה האמורה."

הווה אומר, במידה ועובד מגיע עם קרן פנסיה פעילה, על המעסיק לבטחו מיום העבודה הראשון, לכל המאוחר רטרואקטיבית בתום 3 חודשי עבודה. על כן, לכל המאוחר, היה על הנתבעת 1 לבטח את התובע ביום 15/8/16."

בית הדין דן גם בשאלה האם יש חשיבות לאיזה מהתקנונים של קרנות הפנסיה צריך היה להתחשב, ומצא כי אין חשיבות ממשית לשאלה זו, בהתאם לקביעת האקטואר ד"ר תמיר לוי.

מפסק הדין:

" אשר לטענת הנתבעות, לפיה אין לקבל את חוות הדעת מטעם התובע שכן האקטואר מטעמו הסתמך על תקנון של קרן מבטחים ולא זה של כלל...בהינתן מהעובדה שהנתבעות עצמן לא הצביעו על השוני בתקנונים ובשים לב לתשובת האקטואר בחקירתו לפנינו, לפיה עיקרן של הוראות כלל התקנונים זהה, לא מצאנו לפסול את חוות דעתו על בסיס זה בלבד. וראו תשובתו המפורטת של האקטואר בנושא זה -... ת. מהשוואה של הרבה מאוד תקנונים אין הבדלים מהותיים בין קרן אחת לקרן שנייה. זה בדרך כלל מתבטא בשוליים בתשואות שונות שהשיגו הקרנות. אבל השכר המבוטח מוגדר אותו הדבר, השחרור מפרמיות מוגדר אותו דבר. פה ושם יש מסלולים אבל המסלולי ברירת מחדל הם תמיד זהים או כמעט תמיד זהים." 

לנוכח המקובץ לעיל, הרינו מאמצים את חוות הדעת של ד"ר תמיר - הוא האקטואר מטעם התובע, לפיה נזקו של האחרון הינו 434,000 ₪.