כמו כן – בית הדין מצא כי עובר לעבודתו אצל המעסיק התובע היה עמית בקרן פנסיה של חברת כלל. התובע הפסיק להיות מבוטח פעיל בקרן הפנסיה כלל לפני תחילת עבודתו בנתבעת 1. על פי תקנון כלל, הוא נחשב למבוטח חדש בעת חזרתו, וזאת בכפוף לעמידה בתנאים מסוימים. האחריות להצטרפותו לקרן ומילוי התנאים הללו מוטלת על המעסיק (נתבעת 1), ולא על חברת כלל.

מפסק הדין: " בהתאם לסעיף 41(א) לתקנון חברת כלל העוסק בפנסיית נכות, אדם יהיה זכאי לפנסיית נכות במידה ו "הוכר עמית פעיל על ידי רופא הקרן או על ידי הוועדה הרפואית של הקרן, יהיה זכאי לקבל פנסיית נכות, ובלבד שהעמית היה לנכה לפני הגיעו לגיל הזכאות במסלול בו בוטח". עוד קובע התקנון בסעיף ההגדרות כי נכה מלא הוא " נכה שלפחות 75% מכושרו לעבוד נפגעו מחמת מצב בריאותו וכתוצאה כך אינו מסוגל לעבוד בעבודתו, או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או ניסיונו, במשך תקופה של למעלה מ-90 ימים רצופים, והכל בכפוף להחלטת הוועדה הרפואית ו/או רופא הקרן".

מכאן וכפי שצוין לעיל, היות והתובע לא בוטח במועד, ואילו היה מבוטח היה נחשב לעמית פעיל במועד קרות התאונה, הרי שכעת עליו להוכיח כי רופא הקרן היה מכיר בו כ"נכה מלא", הגדרה שבאה לידי ביטוי בנכות תפקודתית."

מפסק הדין: " נקדים ונציין כבר עתה כי היה על הנתבעת 1 לבטח את התובע מיום העסקתו הראשון, כלומר מיום 15/5/16.

למסקנה זו ניתן להגיע על בסיס העובדה כי על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף המוסכים, כאשר צו זה שותק בעניין המועד ממנו יש לבצע הפקדות פנסיוניות ולמעשה נעדרת ממנו תקופת האכשרה הקבועה בצו הכללי (ראו סעיף 17 לצו ההרחבה בענף המוסכים). כך שלפי צו הענפי חלה חובת ביטוח מהיום הראשון לעבודה.

למעלה מן הצורך נציין כי גם אם נלך לפי צו ההרחבה הכללי במשק, נגיע לאותה המסקנה לעיל. שהרי סעיף 6ה לצו הרחבה הכללי במשק לביטוח פנסיוני (להלן - צו הרחבה פנסיוני) קובע כי:" ...העובד יהיה זכאי לביטוח הפנסיוני ולביצוע הפרשות על פי צו זה, כמפורט בסעיף ד' לעיל, מיד בתום 6 חודשים מתחילת העבודה (להלן- תקופת המתנה). עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות החל מהיום הראשון לעבודתו. ההפרשות יבוצעו לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת המס- המועד המוקדם מביניהם, רטרואקטיבית ליום תחילת עבודתו אצל המעסיק ולא תחול לגביו תקופת ההמתנה האמורה."

הווה אומר, במידה ועובד מגיע עם קרן פנסיה פעילה, על המעסיק לבטחו מיום העבודה הראשון, לכל המאוחר רטרואקטיבית בתום 3 חודשי עבודה. על כן, לכל המאוחר, היה על הנתבעת 1 לבטח את התובע ביום 15/8/16."

מפסק הדין:

"בסיס השכר של רופאים בישראל:

24. התובעת טוענת בסיכומיה כי פוטנציאל שכר של רופא בישראל במהלך תקופת חייו המקצועיים לאחר התמחות, עובר את תקרת השילוש השכר הממוצע במשק ועל כן לצרכי חישוב של ראש הנזק-הפסדי שכר לעתיד, יש להעמיד את תקרת השילוש כבסיס לחישוב. כתימוכין לטענתה זו, צרפה התובעת חוות דעת מ- 5/23, בנושא פוטנציאל ההשתכרות של רופאים בישראל, אשר נערכה ע"י הכלכלן והאקטואר ד"ר תמיר לוי. חוות הדעת מסתמכת על פרסום נתונים אובייקטיביים בנוגע לשכר רופאים בישראל, אשר כוללים בין היתר: הסכמים קיבוציים בין מדינת ישראל להסתדרות הרופאים בישראל, דוחות הממונה על השכר במערכת הבריאות הציבורית ובבתי החולים הציבוריים, נתוני הלמ״ס, נתוני משרד האוצר בדבר שכר רופאים של בתי חולים ממשלתיים וכן במגזר הפרטי ועוד. כאמור, חוות הדעת נסמכת על מקורות ופרסומים רבים אותם מציג וסוקר המומחה בחוות דעתו, לגבי שכרם של רופאים החל מתחילת דרכם, בהתחשב בשנות הותק המצטבר, ועד לתארים מתקדמים כגון: רופאים מומחים מנהלי מחלקות וכדומה, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי. בשורה התחתונה של חוות הדעת שהיא הרלוונטית לענייננו, קובע המומחה כי החל משנתו השישית של רופא בישראל, הוא עתיד להשתכר בערכי שילוש השכר הממוצע במשק. (עמ׳ 25 לחוות הדעת). בסיכום חוות דעתו מציין המומחה: ״ שכרם הממוצע של רופאים במדינת ישראל- הן מרפואה ציבורית והן מרפואה פרטית גבוה משילוש השכר הממוצע במשק...
25. אין זאת אלא כי אלמלא הייתה מוגשת חוות דעת זו מטעם התביעה, בדבר פוטנציאל ההשתכרות של רופאים בישראל, הייתה זו הנתבעת שהייתה גורסת כי בסיס השכר הנטען בעניינם של רופאים לא הוכח על ידי התביעה. לאור המקובץ לעיל, הריני מאמצת את קביעות המומחה במלואה וזאת על בסיס הנתונים שפרש בחוות דעתו שכלל לא נסתרו, וקובעת כי פוטנציאל ההשתכרות של התובעת דנן הינו שילוש השכר הממוצע במשק לצרכי החישוב של ראש הנזק של פגיעה בכושר השתכרות לעתיד. בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה השכר הממוצע במשק למשרת שכיר של עובדים נכון ל ־2/24 עומד ע״ס 13,539 ₪ ברוטו. שילוש מגיע לסך של 40,617 ₪ ולאחר ניכוי מס הכנסה מקסימלי של 25%= 30,463 ₪.״.